אבידות

1. לפעמים אני חושב שכל מה שאבד, סופו להימצא מחדש. זה לא נראה לי הגיוני שהחומר הזה פשוט מתפזר. שאין ביטוי פיזי גלוי לכל האובדן שאנחנו מייצרים. שאולי כל עט ומטען של פלאפון שאי פעם איבדתי, יצוץ לו יום אחד אי שם בעולם.

2. במונגוליה למשל. אפילו יודיעו על זה בחדשות. יונית לוי תכריז בקול בטוח ורציני, שהר עצום של חפצים נמצא במזרח הרחוק. שהגובה שלו 7000 מטר לפחות, והרוחב עוד לא ברור. שחוקרים מקומיים בוחנים את הממצאים. שחלקם מעריכים שבתוך ההר הזה, נמצאים כל הדברים שנאבדו. שעונים וארנקים ומפתחות שהתגלגלו כולם בצורה לא מוסברת לנקודה אחת במרחב.

3. ויהיו מי שיעזבו הכל, יחצו את הגלובוס בתקווה למצוא שם משהו. יעמדו בשורה ארוכה למרגלות ההר, ירשמו אצל איזה פקיד מנומנם. יגידו, "אני מחפש שעון של סבא שלי שאבד במלחמה" או, "את הכדורגל שבעטתי בכיתה ד' מעל הגדר". ואחרי שירשמו בצורה מסודרת, יעלו אחד אחרי השניה, יתחילו לנבור בידיים חשופות בין החפצים.

4. ואחת לכמה זמן, תשמע קריאה של שמחה, של מישהו שמצא. שיחזור הביתה עם תיק עמוס בגרביים צבעוניות ומחברות ישנות. יציג את השלל בגאווה לאנשים מסודרים ומוקפדים שלא איבדו יותר מידי דברים בחייהם. כאלה שישאלו מכורח הנימוס איך היה, למרות שלא באמת יבינו את הסיפוק המשונה הזה, למצוא משהו שכבר היית בטוח שלא ישוב.

5. ובסוף, כשכל העניין יידעך, וצוותי החדשות יעברו למקום אחר, יישארו על ההר רק מעטים. אלו שלא ממש בטוחים מה הם מחפשים. יעמדו מול הפקיד במבט מבולבל, יסבירו שהם בטוחים שמשהו אבד, אבל לא ידעו להגיד מה. ימצאו את עצמם מחטטים בדקדקנות בתוך הערמות, בתקווה שבתוך כל החומר, יימצא איזה רמז לדבר שחסר. לא בטוח שימצאו. אבל אולי באחד הימים יבחינו בזריחה יפה, או חבילת קלפים עם ריח שיזכיר להם משהו מהילדות. ירגישו לרגע, שגם בהתעקשות להמשיך ולחפש, יכולה להימצא מידה של נחמה.