גדנסק

1. מה חיפשתי בגדנסק? האמת, גם אני לא בטוח. התשובה הפשוטה זה שהייתי בגרמניה, והכרטיס הכי זול הוביל לשם. ב-9 אירו אפשר לקחת אוטובוס לילה צפוף שתוך עשר שעות יגיע לים הבלטי. אבל קמצנות לבדה לא יכולה להסביר נסיעה לעיר נמל מנומנמת בפולין. עיר שהמרכז התרבותי שלה זה סניף מקדונלד'ס שנמצא בתחנה המרכזית, ומשמש כמקלט לכל הנשמות התועות שהתגלגלו לשם. התשובה היותר מורכבת, זה שהגעתי לשם בעקבות ספר שקראתי פעם. על סופר יהודי במלחמת העולם השנייה שהחליט לברוח. קפץ לתוך הים של גדנסק, ולפי הסיפור הפך לדג. מצא במים את הדרך שלו לחמוק מהעולם.

2. יצא לי לפגוש בעבר כמה אנשים שנסעו למקומות רחוקים מסיבות דומות. אחת שעברה לגור שנתיים בבואנוס איירס כי שמעה שיר יפה בספרדית, או בחור אחר שחצה את ארה"ב, עשה את כל הדרך לאלסקה בעקבות הסרט "into the wild". וכל התנועות האלה במרחב משונות בעיניי. הרי אנשים עושים את כל הדרך, רק כדי להגיע למקום שהם יודעים שלא ימצאו בו כלום. שאין בו שום עדות לדבר הזה שהם מחפשים. ועדיין הם נוסעים. מקווים שאולי בכל זאת יגיעו ויגלו איזה רמז, או מישהו שכבר שנים מחכה שהם יופיעו.

3. אבל במקרה של גדנסק, באמת אין כלום. שלושה ימים העברתי שם, והדבר הכי מרשים בעיר זה מוזיאון של אבני ענבר שהיה סגור לרגל שיפוצים. יש גם את בית הדואר העירוני. במלחמת העולם השנייה היה שם קרב בין הצבא הנאצי ל-42 פקידי דואר פולנים. המקומיים אומרים שזה מקום מעניין לבקר בו. אני לא יודע, הדואר הפולני לא עובד בסופי שבוע. נשאר רק הים. בדרך אליו לקחתי פעמיים את הרכבת הלא נכונה. הסתבכתי וירדתי ליד נמל נטוש, נתקל בבחור עם צלב קרס על הצוואר שירד לסיבוב עם הכלב. הוא ראה שנלחצתי, אז הוא חייך וסימן שהים מסתתר מאחורי הבניין.

4. הגעתי לחוף מכוער ואפרורי, מים עכורים ובקבוקי וודקה שהיו זרוקים בכל עבר. ישבתי על החול וניסיתי לדמיין את האיש מהספר קופץ לתוך המים, אבל לא הצלחתי. זה לא היה הים שחיפשתי. זה לא היה הים שבשבילו נסעתי עשר שעות. בסוף נשברתי כי היה מבאס וקר. גם הוסטל לא הצלחתי למצוא, אז את הלילה עשיתי על הרצפה של זוג פולני מבוגר שהסכים לארח אותי. כשהאישה הבינה שאני מישראל, היא נמתחה על הרגליים והודיעה שהולכים, התעקשה שאבקר בבית הכנסת של העיר.

5. היהודים האחרונים בגדנסק ישבו בחדר שליד בית הכנסת, והציעו לי לשחק איתם ברידג'. נראה ששנים הם ישבו בסבלנות באולם המאובק, חיכו שאגיע ואשלים להם עוד רביעייה. הסברתי שאני לא יודע לשחק, והם מיד איבדו עניין. גם העובדה שאני מישראל לא ריגשה אותם. האישה הפולנייה ביקשה שלא אקח את זה אישית. שברידג' זה עניין מאד רציני בגדנסק, אין להם זמן לשיחות נימוסים. אחר כך לחשה לי באוזן, שחצי מהם בכלל לא יהודים. שמגיעים לשם כל מיני קשישים נוצרים מהשכונה. שמים על עצמם כיפה, מתפללים בבית כנסת, אחרי זה באים לשחק. שהרב לא שואל שאלות כל עוד הבן אדם יודע לחלק חבילת קלפים. רבע שעה הסתכלתי עליהם מהופנט, תוהה עוד כמה מקומות משונים כאלה מתחבאים להם בעולם. ואולי רק מחשבה כזאת, שווה לפעמים את כל הדרך.