דיווח מקו 289

אחד הנוסעים מתחיל לצרוח. "מה נסגר איתך? ראבק, למה לא עצרת בתחנה?" הוא אומר לנהג, מתקדם לכיוונו בעצבים. 
"איתי? מה נסגר איתך? אני אף פעם לא עוצר פה!" הוא צועק חזרה. הטונים עולים. הנוסע מתעקש שהוא היה צריך לעצור, הנהג מתעקש שלא. 
"קו 7 תמיד עוצר פה!" אומר הנוסע בפנים אדומות. 
"אתה לא על 7" משיב לו הנהג. הנוסע תופס את הראש. 
"כוס אמ אמק. איך זה קרה?" הוא נאנח בכבדות וחוזר למקומו באיטיות, ממשיך למלמל לעצמו בעצבים. אחרי כמו רגעים הוא חוזר על עקבותיו בנחישות. הנוסעים מסביב נדרכים. הוא נעמד ממש צמוד לנהג, שותק לרגע, ואז אומר "שמע, מצטער. היה לי יום מחורבן".
הנהג מסתכל על הכביש.
"כן" הוא משיב, "גם לי".
הנוסע אומר לנהג שהוא פספס את הרכבת, שהיא יוצאת עוד פחות מעשר דקות. הנהג חושב לרגע.
"לא בטוח" הוא אומר לו, ומתחיל לתת לו הוראות מדויקות. איפה לרדת בתחנה הבאה, באיזה מעבר חצייה לחצות, מה הקו שהכי כדאי לו לקח ואיפה יש קיצור דרך לרכבת. "קצת מזל ואתה מספיק" הוא אומר לו, "אבל תלך מהר".
כשהאוטובוס מגיע לתחנה, הנוסע אומר לנהג תודה ויוצא בזריזות. האוטובוס ממשיך לנסוע. הנהג מביט בסקרנות על המראה האחורית. 
"אני מקווה שהוא יגיע" אומרת האישה בשורה הראשונה.
"גם אני" עונה לה הנהג. "נראה לי בחור נחמד".