1. הבוקר ראיתי מישהו שפספס את האוטובוס בכמה שניות. הוא צעק לנהג שיעצור, אבל הנהג לא שם לב. ניסיתי לחשוב לאן הוא היה אמור להגיע, וכמה מסקרן אם היה אפשר ללמוד יותר על ההיסטוריה של הכמעט. על אירועים שהיו קרובים להתרחש, אבל התפספסו להם איפשהו בדרך. מלחמות שלא פרצו, משברים כלכלים שלא קרו, אימפריות שלא קמו. למצוא את הסיבות והנקודות המדויקות בזמן שבו דברים לא נוצרו.
2. ללמוד על כל סוגי הכמעט, מהגדולים והקטנים. מערים שנפוליאון לא כבש, ועד הדאבל שאברהם גרנט פספס עם צ'לסי. לא להתמקד בשאלה מה אם דברים היו נראים אחרת, אלא להיפך. לתת מקום להיעדר. לאופן שבו אנשים איבדו דברים בחלל. ולא חייבים בכלל לחפש אירועים מוכרים או בעלי מימד היסטורי. אולי אפילו יותר מעניין להתמקד בכל סוגי הכמעט הרגילים לחלוטין.
3. נגיד, היום שבו דינה יחזקאל מפתח תקווה כמעט התקבלה למשרד רואי חשבון, אבל לא ענתה תשובה מספיק חדה בשאלה על המוטיבציה. או על היום שבו יאיר כרמי מבאר שבע כמעט זכה בלוטו, אבל בסוף החליט לשים את המספר 6 במקום 7 כי הייתה לו תחושת בטן מוטעית שזה עדיף. אירועים שאולי אפילו אותם אנשים כבר לא זוכרים, אבל לו היו קורים, היו משנים את החיים שלהם מהיסוד.
4. כי לפעמים נראה לי שהחדשות מלאות באירועים שקרו, אבל בני אדם עצמם מלאים בפספוסים. הסיפור האישי שלהם מורכב גם ממה שלא עשו. מחרטות ומחשבות על דברים היו יכולים להיות אחרת. אירועים שיש להם פחות מקום בספרי ההיסטוריה וקורות החיים.
5. מישהו פעם אמר לי שאנשים הם סך כל המעשים שלהם, אבל נראה לי שזה רק חלק מהתמונה. כי לפעמים דווקא המקומות שאנשים בחרו לא ללכת אליהם, מגדירים אותם לא פחות מהדרכים בהן בחרו. ואולי לפעמים אוטובוסים שאנשים פספסו, מספרים עליהם לא פחות מהיעדים אליהם היו אמורים להגיע.
פוסטים 