1. אחרי השחרור מהצבא, הייתה תקופה שהלכתי לעבוד בחנות ספרים. חשבתי שזאת תהיה עבודה רגועה, עם אופציה לקרוא קצת תוך כדי. הייתי בטוח שזאת תוכנית די מוצלחת, רק שלא לקחתי בחשבון שאסור לקרוא ספרים במהלך משמרת בחנות ספרים. ושתמיד יש ארגזים שצריך לפרוק. ושיש לקוחות. ואת כל העניין הזה של מכירות, שבו הייתי פחות מוצלח, בלשון המעטה. למעשה, החותם היחיד שהשארתי כמוכר ספרים, היה סגנון עיטוף המתנות הייחודי והלא סמטרי שפיתחתי, שאפילו הוביל את אחד הלקוחות להגיד, "עזוב בחורצ'יק, יש דברים שלא נועדת לעשות, תשאיר את זה לי".
2. למרות שהתנאים לא היו לטובתי, לא ויתרתי על התקווה למצוא הזדמנות לקרוא קצת. האופציה היחידה שנשארה לי היו משמרות ערב, בהן הייתי המוכר היחיד. הייתי מחכה שהחנות תתרוקן מלקוחות, ואז שולף את הספר שהיה מוחבא מתחת לדלפק. הבעיה שהרגעים האלה אף פעם לא החזיקו יותר מדקה או שתיים, כי תמיד מישהו היה נכנס. במיוחד כמה לקוחות קבועים, שקפצו לשם כמעט כל יום. בעצם, לקוחות זאת קצת הגדרה בעייתית, כי חלקם בכלל לא קנו כלום.
3. היה אחד שאפילו לא הגיע לחנות, אבל היה מתקשר אחת ליומיים, מבקש לדעת איזה ספרים חדשים הגיעו. וזה לא משנה באיזה נושא, כי הכל עניין אותו. אפילו על אטלס כבישים חדש הוא תיחקר אותי פעם חצי שעה. ולקוחה אחרת, שגרה בבית האבות הסמוך. הייתה קופצת לספר בהתלהבות על הספר האחרון של עגנון שהיא השאילה מהספרייה, ואז ממהרת לצאת, כי תכף יש ברידג' עם שרה בלוך, הקלפטע הזאת שתמיד מרמה. ולקוח נוסף, חביב למדי, שהיה מגיע כל יום בארבע בדיוק וניגש לקיר של העיתונים. קורא בקפידה כל כותרת וכותרת, אבל בסוף קונה רק ידיעות אחרונות, עם מטבע מצוחצח של חמישה שקלים. שאלתי אותו פעם למה הוא לא עושה מנוי. הוא חשב לרגע ואמר, "כי אז אני אצטרך למצוא תירוץ אחר לבוא כל יום".
4. בתקופה האחרונה אני תוהה לא מעט מה יש לספרים להציע בעולם של היום. באיזה אופן מילים יכולות להתחרות בסדרות עם תקציב של עשרות מיליוני דולרים ומשקפי תלת מימד. האמת? אני לא בטוח שספרות בכלל צריכה להיות בתחרות הזאת. אולי להפך. היא צריכה לחכות בצד לאלה שמחפשים משהו אחר. כמו אותם אנשים שהיו מגיעים כל יום לחנות. כמו אחרים שהיו מתיישבים בפינה, על כיסא הילדים הקטן, וצוללים לכמה דקות לאיזה ספר שנתקלו בו. לא יודע, אולי גם בסופר-פארם יש כאלה שמגיעים לרחרח בשמים כל היום. יכול להיות. אבל אם יש משהו אחד שהבנתי מהתקופה בחנות, זה שספרות נותנת לאנשים מקום בעולם. מספקת את המקלט שהם מחפשים מהיום-יום. ואולי בשבילם, כל העניין הזה שווה.
פוסטים 