סרטים

השבוע יקרינו את הסרט "מלון גרנד בודפשט" בקולנוע אחד בנפאל. כבר יותר משנה שאני עוקב אחרי הסרטים שהם מציגים שם, כל יום יש משהו אחר. האמת שזה לא בדיוק קולנוע, יותר כמו מסך בחוץ, עם מקומות לשבת מסביב ובירה במחיר זול. ביקרתי שם לפני שלוש שנים עם הולנדי אחד שטיילתי איתו. הוא הגיע למזרח כדי ללמוד אומנויות לחימה, החליט לעשות הפסקה אחרי שלושה חודשים במנזר.
תכננו להישאר בעיר רק לילה אחד ולהמשיך ליעד הבא. הפקיד במלון המליץ על הקולנוע, אז הלכנו לראות סרט. אני חושב שזה היה 'שמש נצחית בראש צלול', אני לא בטוח. אני צפיתי, וההולנדי דיבר עם בחורה מפורטוגל שהוא פגש שם. למחרת הוא שאל אותי אם זה בסדר שנישאר עוד לילה. אמרה שאולי היא תהיה שוב בקולנוע. אז הלכנו. הם נפגשו שוב, ואני ראיתי עוד סרט. היא שאלה למה נשארנו בניגוד לתוכנית. ההולנדי המובך הצביע עליי ומיהר לומר, "הוא חולה", ואני באינסטינקט ראשוני וכישורי משחק דלים ביותר השתעלתי פעמיים כדי לחזק את הטענה. "דלקת ריאות" המשיך ההולנדי, "מקווים שיתאושש בקרוב". היא אמרה שזה צירוף מקרים מצוין, כי בדיוק תכננה להזמין אותו לדייט.
בסוף במקום יום אחד, נשארנו בעיר שבוע שלם. ולא משנה מה ראינו, ההולנדי תמיד אמר שזה אחד הסרטים הכי טובים שהוא ראה. חלק מהסרטים באמת היו טובים, חלק פחות. היה לי ברור שהוא אוהב אותם לא רק בגלל העלילה או הבימוי, אלא בעיקר בגלל הרגע שבו הוא ראה אותם. ומאז אני חושב לעצמי איזה משונה זה, שלפעמים אנשים חושבים שהם אוהבים דבר אחד, ולא יודעים מאחורי זה בכלל עומד דבר אחר. בטוחים שהם אוהדים קבוצת כדורגל בגלל הסגנון המשחק ההתקפי, אבל בעצם זה בגלל שהלכו עם המשפחה למשחק בגיל שש. חושבים שהם אוהבים איזה שיר בגלל הלחן, ולא זוכרים שזה בגלל האדם שהשמיע להם אותו בפעם הראשונה. 
בסוף אותו שבוע הפורטוגלית נסעה, סיכמה עם ההולנדי שאולי יפגשו שוב בהמשך הטיול. לא מזמן הוא שלח לי הודעה. סיפר שהם לא דיברו מאז. אבל בכל מקרה, את הסרטים שראה שם, הוא עדיין מאד אוהב.