1. שלשום פספסתי את האוטובוס בכמה רגעים, ומצאתי את עצמי מחכה חצי שעה לאוטובוס הבא. את ההמתנה המתסכלת בתחנה העברתי בניסיון לחשב כמה זמן מתבזבז כל יום. מאות אלפי שעות? מיליונים? כנראה שיותר.
2. כי זמן הולך לאיבוד יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. מתבזבז בכל פעם שמישהו לוקח פנייה לא נכונה שמאלה או שוכח איפה הוא שם את המפתחות. אינספור רגעים שאם מישהו היה מצליח למצוא ולהדביק יחד מחדש, היה אפשר להשתמש בהם לכל הדברים האלה שרצית, כמו החלק הדרומי של שביל ישראל או קורס מתחילים בספרדית.
3. ובאמת שבא לי להאמין שזה לא קורה סתם, כל העיכובים האלה. ואולי בעצם, לא רק שיש סיבה, יש אפילו מישהו שאחראי לכל העניין. כמו שוטר שמכוון את התנועה, אולי יש בן-אדם שתפקידו לכוון את תנועת האנשים בעולם. אחת מבוגרת כזאת שיושבת לה בחדר בקרה קטן עם תה פושר, מוודאת שהחיים שלנו זורמים בקצב הנכון. וכל פעם שאתה ממהר קצת יותר מידי, היא מיד מרימה טלפון לנהג אוטובוס כדי שידלג על התחנה שלך, או מבקשת מהקופאית בסופר-מרקט לצאת להפסקה בדיוק כשאתה מגיע לקופה.
4. דואגת לעשות הכל כדי שתגיע לרגעים מסוימים בחיים בזמן ובמקום שאתה צריך להגיע אליהם. כדי שבאוטובוס הבא תפגוש חבר מהצבא שכבר שנים אתה מנסה לקבוע איתו, או שבחדר המתנה תקרא כתבה שתגרום לך לפתוח את המסעדה שתמיד חלמת עליה.
5. ואולי כל העניין הזה פועל בכלל לטווח הרחוק, וכל העיכובים הקטנים האלה הולכים ומצטברים. הכל כדי שעוד שלוש שנים, כשתתיישב על ספסל בתחנת הרכבת של יבנה ב-13:36 בצהריים, תמצא את עצמך ליד מישהי שעוד תהפוך בטעות לאהבת חייך. ואתה שקיללת את כל הנהגים שאי פעם חסמו אותך בכניסה לרחוב, בכלל לא יודע שבזכותם הגעת לשם בדיוק בזמן הנכון, כי שתי דקות לפני היית מפספס. ולרגע תמצא את עצמך חושב מחשבה משונה שכזאת, שזמן אף פעם לא הולך לאיבוד, הוא רק זורם בצורה שעדיין לא הצלחת להבין.
פוסטים 