תיירים

1. אני חושב שבנסיבות אחרות, ההורים שלי היו יכולים להיות מגלי ארצות. אחת לכמה שבועות הם מארגנים תיק עם מים ופירות יבשים, לוקחים את האוטו ויוצאים למסע. נוסעים למקום שלא ביקרו בו, מתרגשים מהעניין כל פעם מחדש. רק חבל שרצה הגורל וקולומבוס כבר גילה את אמריקה, וגם לאנטרקטיקה מישהו הספיק להגיע.

2. אז במקום הם מסתפקים במקומות קצת קרובים יותר, אבל אקזוטיים לא פחות. נגיד גבעתיים. או גדרה. או כפר סבא. לא מדובר במקומות אקראיים, אלא כאלה שנבחרו בקפידה, ועמדו בשני קריטריונים נוקשים: מרחק של עד שעה וחצי נסיעה מהבית, ובעיקר, עיר סטנדרטית לחלוטין בכל קנה מידה.

3. כי שרידים מהתקופה הביזנטית או הליכה בדרך נבטית עתיקה זה פחות הסגנון שלהם. גם לא פסטיבל תיאטרון בעכו או קיבוץ עם מעיין סמוך. אבל התבוננות ממושכת באצטדיון הכדורגל החדש בנתניה לעומת זאת, היא ההגדרה של שניהם ליום כיף. גם קנייה של כלי פלסטיק בכפר חב"ד נכנס אצלם תחת הקטגוריה של שופינג מוצלח.

4. כשסיפרתי לאמא שלי שאני חושב לכתוב על העניין, היא טענה בתוקף שמי שלא ראה את הטיילת החדשה בבת ים, לא מבין על הוא מדבר. וחוץ מזה, זה בכלל לא נכון, כי רק לפני כמה ימים הם חזרו מטיול מיוחד במינו. נסעו כל הדרך לראש העין כדי לצפות בדירות של פרויקט מחיר למשתכן, ואז בדקו כמה עולה בקבוק קולה בסופר מרקט המקומי.

5. אז אם אתם חושבים בטעות שאתם גרים בעיר משעממת, או בטוחים שבברצלונה או ניו יורק מצבכם היה טוב יותר, תדעו שיש לפחות שני אנשים בעולם שרק מחפשים הזדמנות לבקר. שבאמת רואים בפתח תקווה מידה של פלא. ואולי בעצם, גילוי זה בכלל לא דבר חד פעמי, אלא אירוע שחוזר על עצמו שוב ושוב. אותה נקודה במרחב נבראת מחדש דרך אינספור עיניים שונות, ואנשים כמו ההורים שלי יכולים להמשיך לגלות ארצות, גם אחרי שמצאו את כולן.

(בתמונה: אבא שלי מצלם בהתלהבות בניין סטנדרטי לחלוטין בבאר יעקב)