זמן

1. עכשיו כשהעולם הצטמצם לרדיוס של קילומטר, צריך לחשוב על דרכים אחרות לטייל. לנוע במרחב. אולי לא לזוז במקום, אלא לזוז קצת על ציר הזמן. לחזור לנקודות מעניינות בהיסטוריה. אבל לא טיול מאורגן לרומא העתיקה או סקוטלנד של ימי הביניים, אלא נסיעה לתוך הזמן הפרטי. שכל אחד ואחת יוכלו לחזור לזיכרונות שלו.

2. בטיולים האלה לא חייבים מטוסים כדי להגיע. כל רכבת או אוטובוס ציבורי יעשו את העבודה. רק צריך לבוא לקו הנכון עם כרטיס עליו הזיכרון אליו חוזרים, ואפשר לצאת לדרך. נגיד קו 501 ליום הראשון בתיכון, או קו 845 לטיול שעשיתם בצפון. וכמו טיולים רגילים, אי אפשר להישאר שם יותר מתקופה קצרה. כמה דקות או שעות, מקסימום ימים אם ממש מתעקשים.

3. ומה עושים כשמגיעים? מה שרוצים. אני מניח שלא מעט יבחרו במסלול הקלאסי, להיכנס לגוף של עצמם ולשחזר זיכרון בדיוק כמו שהוא נשמר. לפגוש שוב מישהו שכבר לא חשבתם שתראו, או לחזור לחוף ים שכבר שנים לא ביקרתם בו. יש גם כמובן אפשרות לשנות קצת את האירועים למי שזה חשוב. לדבר עם ההיא מהכיתה המקבילה שלא היה לכם אומץ לגשת אליה, או לחזור לראיון עבודה שבו נלחצתם לאללה, הפעם עם התשובות הנכונות.

4. ויהיו גם כמה שיתעקשו לפגוש פיזית את עצמם של פעם, למרות אי הנוחות הקלה שיכולה להיווצר. לשבת בשולחן ליד ולהסתכל מקרוב על דייט ראשון מוצלח, או לעמוד ליד עצמם בתור בסופר, ולזרוק עצה טובה בדיוק ביום שהם היו צריכים. אני מניח שיהיו גם כמה בודדים שלא יחזרו לזיכרונות הטובים, אלא להפך, יבחרו דווקא בנקודות שליליות בזמן. ברגעים שחורים יותר, שהנפש התכנסה בתוך עצמה, והיה קשה לראות איך יוצאים משם.

5. כנראה שהם לא יצליחו לשנות את ההיסטוריה הפרטית מהיסוד, להעלים את תקופות הרעות באחת. ועדיין, אולי הם יהיו שם כדי להגיד שדברים ישתפרו, גם אם כרגע זה לא נראה ככה. שיש גם הרבה טוב בדרך. ואולי הם בכלל לא יגידו כלום. אפילו לא יגידו שהם זה הם. רק ישבו שם ליד עצמם, יהיו בן אדם לשתוק איתו. ידעו מתוך העתיד שהם באים ממנו, שהזמן באמת יכול לרפא, גם אם כרגע עדיין קשה לראות איך.