התפצלות

1. מדי פעם אני מגלה כל מיני עובדות על העולם, שלא ברור לי איך אפשר להמשיך את החיים כרגיל אחרי שנחשפים אליהן. למשל, שיש תולעת שטוחה בשם פלנריה, שאם היא נחתכת, היא יכולה להתפצל מחדש לשני יצורים חדשים ומאושרים בחלקם. היא לא רק משחזרת את החלק שנחתך או את הזנב כמו שממית, אלא ממש מתחלקת באותו רגע לכמה יצורים נפרדים ועצמאיים לחלוטין.

2. ומאז שגיליתי שפלנריות מתקיימות להן, אני לא מפסיק לחשוב איך אפשר להתפצל ככה פתאום. הרי אם יש לחיה הזאת תודעה, זה אומר שהיא מתפרקת ונוצרת מחדש בכל פיצול, או שהיא נשארת תמיד אותה אחת, בכל החלקים? ואם היו לה זיכרונות, האם הייתה יכולה להחליט לפצל גם אותם? להגיד לעצמה, "צד ימין ייקח איתו את האהבה הראשונה, וצד שמאל יסתפק הפעם רק בחופשה בכנרת"?

3. ואולי גם אנשים, בלי שהם שמים לב, מתפצלים גם הם לפעמים. ומחשבות ותחושות שהיו חלק מהם, מתפזרים סתם כך בעולם, נשארים ליד איזה מגרש כדורסל ששיחקו בו כילדים, או בכפר בהודו שעצרו בו ללילה אחד. וברוב המקרים, הזיכרונות נותרים שם עד שמתנדפים. אבל לפעמים, רגע לפני שהם נעלמים, מגיע אדם אחר ואוסף אותם.

4. מישהו שבדיוק שיחק איתם אחד על אחד, או בחורה שהעבירה איתם את הנסיעה לכפר. ואותה מחשבה שהתפצלה כבר מהגוף המקורי, נשארת להתקיים בגוף זר, וממשיכה להסתובב דרך כל מיני שדות תעופה וחדרים ורחובות, משתנה ומתעצבת לה. ואולי במקרים נדירים ויפים, המחשבה שמסתובבת אפילו חוזרת לבסוף אל הגוף המקורי.

5. ואם זה יקרה, זה יקרה באותן שיחות סמול-טוק משעממות שאנשים נוטים לנהל. עם הבחור ממגרש הכדורסל, שפגשתם במקרה עשור אחרי ברחוב. זה יתחיל כמו תמיד עם שאלות נימוסין סטנדרטיות, עד שהבחור יגיד, "אגב, זוכר את הסל ההוא שקלעת אז מאחורי הגב?" ובעצם מה שיתכוון להגיד זה, "נפל ממך זיכרון, אז אני מחזיר לך אותו למקרה שתרצה". ושניהם יצחקו, ויגידו תודה ושלום, וד"ש למשפחה, וילכו כל אחד לדרכו. ואולי בכלל לא ישימו לב לפלא הזה, שחלק שהתפצל מאדם שב אליו, סתם כך, כאילו כלום, בצהרי היום.