נס

1. לפעמים זה נראה לי נס שרוב האנשים בעולם מצליחים לתפקד. זאת מחשבה שעוברת לי בראש בעיקר כשאני עושה דברים מייאשים כאלה, כמו לעמוד בפקק או לחכות בתור בביטוח לאומי. אני מסתכל על האנשים סביבי, ובאמת שלא מצליח להבין איך כולם עושים את זה. מחכים ככה בתור. קמים ככה בבוקר. הולכים לעבודה. יושבים בפגישה משמימה. מכינים ארוחת ערב ואז שוטפים כלים, אפילו את הסיר שקצת נשרף מלמטה. אחר כך נרדמים בלילה, ואז קמים עוד פעם. זה פשוט פלא בעיניי שיש שבעה מיליארד אנשים על הפלנטה הזאת, ורובם מתפקדים כאילו כלום.

2. כן, אני מודע לעובדה שחלקם לא הכי מאושרים, אפילו אומללים במידה מסוימת, אבל זה רק הופך את כל העניין ליותר מדהים. כי למרות הקושי, הם עדיין מצליחים לתפקד. מוצאים בעצמם את הכוח לשלם את החשבונות של המים והחשמל. לעשות כל יום מאות פעולות טכניות כמו להתקלח ולצחצח שיניים בכזאת אלגנטיות שבכלל לא שמים לב.

3. ולפעמים מרגיש לי שלכל האנשים האלה מגיע פרס. ברצינות. פעם בשנה לפחות, עם טקס רשמי והכל. משהו גדול, במקום גדול ומפואר כזה. נגיד איפה שעושים את הטקס של האוסקר או משהו. ושמישהו מכובד וחשוב יחלק את הפרס. אובמה, או מזכ"ל האו"ם נגיד. יעמוד על הבמה ויגיד לכל אותם מיליארדי אנשים שזכו, "וואלה חבר'ה, שיחקתם אותה. עברתם עוד שנה. לא היה קל, אבל אתם עשיתם את זה כמו גדולים".

4. ושמיד אחריו, נציג מהזוכים יעלה לבמה, וייתן נאום קצר. שתי דקות או שלוש, לא יותר. יגיד תודה לבת זוג והילדים. יספר בקול מעט חנוק על אותו יום שהוא כמעט לא קם לעבודה אבל בסוף הצליח לאסוף את עצמו ממש ברגע האחרון. וכל האנשים באולם ימחאו לו כפיים, חלק אפילו יעמדו. והאיש ירד מהבמה עם הפסלון, יחזיק אותו צמוד לחזה כל הדרך הביתה, ואז יניח אותו בארון החדש שהוא קנה מאיקאה כי הארון הישן כבר מלא לגמרי.

5. ורגע לפני שהוא ילך לישון, הוא יסתכל על התקרה ויחייך. יגיד לאשתו שזה לא יאומן איך שניהם הצליחו לעבור עוד שנה. שזה באמת לא פשוט להיות עוד בן אדם בעולם הזה. שלפעמים זה מרגיש לו ממש נס שהם ככה מצליחים. פשוט נס.