1. היום הגיע אליי עותק של הספר "20 סיפורים קצרים", בתרגום לאיטלקית. קובץ סיפורים שבו זכיתי לפרסם סיפור קצר שלי יחד עם עוד סופרים וסופרות, ביניהם סמי מיכאל, יוכי ברנדס, אשכול נבו, סביון ליברכט ואתגר קרת, ועוד רבים וטובים. הסתכלתי עליו כמה דקות ארוכות, אבל האמת שלא הצלחתי לקרוא כלום, כי יש לי פוטנציאל נמוך ללמידת שפה זרה שלישית.
2. אמרה לי את זה פסיכולוגית חינוכית שהלכתי אליה בכיתה ו'. היא עשתה לי כל מיני מבחנים, כמו לזכור רשימת מילים ולשרטט ריבועים. הייתי בטוח שעשיתי את זה לא רע, אבל אחרי כמה פגישות היא הגישה לי דו"ח מסודר ומוקפד, עדכנה אותי שיש לא מעט דברים שאתקשה לעשות בעתיד. אמרה שיהיו לי קשיים בהתבטאות בכתב, ופוטנציאל נמוך ללמידת שפה זרה שלישית. באותו זמן זה היה נראה לי דבר נחמד ומתחשב מצידה לומר, כי זה אפשר לי להיכשל מבחן אחרי מבחן בערבית, בידיעה שאין לי באמת אופציה אחרת.
3. אבל עכשיו כשהגיע הספר באיטלקית, חשבתי לשלוח לה הודעה. רק להגיד שאולי האבחון שלה היה קצת נחרץ מידי. שעם קצת מאמץ, דווקא הצלחתי לבטא כמה דברים בכתב. ושבעזרת אנשים טובים כמו עלמה כהן ורדי שערכה את הספר, ולוקה קולומבו שתרגם אותו, הוא אפילו הופיע באיטלקית. ושהאמת, התרגשתי לגלות שמישהו שם החליט לקרוא לספר "הים של ירושלים", על שם הסיפור שלי.
4. ובעצם, זה דווקא טוב שהיא אמרה לי בגיל שתים עשרה את כל הדברים שאתקשה לעשות בחיים. כי אם לא הייתה אומרת, אולי לא היה לי צורך להוכיח שיש סיכוי שהיא טועה.
